יישוב סכסוך באמצעות הצעת בית משפט או מגשר?

כתבי התביעה וההגנה כבר הוגשו, וגם חוות הדעת – אולי כדאי לקבל הצעה מהשופטת? או לפנות לגישור? מה ההבדלים בין הצעת שופט להצעת מגשר?

הדין הישראלי לא מסדיר את האפשרות ששופט יישב את הסכסוך כ"מגשר". המציאות של "הצעת פשרה" מצד השופט בתיק, היא פרי יוזמה מקומית בכל תיק.

מה ההבדל בין הצעת פשרה שמועלית על ידי בית משפט, לבין הצעה שעולה בעקבות הליך גישור בפני מגשר חיצוני להליך ?

"הכרעה" אל מול גישור- שיטת המשפט הישראלית היא שיטה אדברסרית- הצדדים מתעמתים ביניהם, נוקטים בעמדות מנוגדות ותוצאת המשפט מבטאת "זכייה" של אחד לעומת "הפסד" של האחר. ההליך המשפטי לא נועד להביא את הצדדים לפיוס ויישוב חילוקי דיעות, אלא לחשיפת האמת באמצעות סדרי דין וראיות. כדי שהצעת פשרה תהיה מועילה, נכון להתנתק מאוירת ה"הכרעה".

במסגרת הליך גישור, המצב שונה- אין צורך לקבוע נחרצות מה המצב העובדתי, לא צריך להכריע מה "אמת" וניתן להתמקד בזיהוי המחלוקות, האינטרסים האמיתיים וזיהוי פתרון שיתאים לכולם.

הסכמה מתוך יראה אל מול תחושת שליטה - דברים שבאים מפי שופט בעל נסיון מעוררים כבוד והצדדים נוטים לייחס להם משקל גדול.

מצד שני, מעמדו של השופט עלול להקשות על הצדדים בהגעה להסדר – עצם הכוח המצוי בידי השופט, עלול לגרום לצדדים להסכים לעצתו מתוך יראה, ומתוך חשש שפסיקתו תהיה לחובת הצד המסרב. חשוב שהצדדים להסכם יחושו שההסדר נעשה מתוך בחירה מלאה ושליטה. הליך הגישור נותן מענה טוב יותר לצרכים אלו.

מגבלה באפשרות לנצל את יתרונות הגישור- שופט בבית משפט מוגבל ביכולת לנצל את יתרונות הליך הגישור. כך למשל, לשופט, בניגוד למגשר, אין את האפשרות להיפגש עם כל צד בנפרד, ומכאן שהשופט גם לא יוכל להיות חשוף למידע שצד לא רוצה שהצד האחר יהיה מודע לו. המידע ה"סודי" הוא  אחד הכלים המשמעותיים בהם נעשה שימוש בגישור והוא מועיל מאוד ב"פיצוח" הפערים.

צורך לשמור על "ניטרליות" מוחלטת - במצב שהצדדים לא יצליחו לגבש הסדר על בסיס התיווך של בית משפט, ההליך המשפטי יימשך  והשופט יחזור לתפקידו השיפוטי, שיחייב אותו לפסוק באופן נחרץ לטובת צד אחד על פני האחר.

בית המשפט מצוי בסיטואציה מורכבת, בבואו לתת הצעת גישור, בידיעה שאם היא לא תסייע, יהיה עליו להכריע: מצד אחד, ההכרעה השיפוטית עלולה לעורר את התחושה אצל הצד ה"מפסיד" שהשופט גיבש את עמדתו עוד בשלבים מוקדמים לפני המשפט. מצד שני, אם ההכרעה בפסק הדין תהיה רחוקה ומנוגדת להצעה שהועלתה על ידי בית משפט, הצדדים עלולים לחוש אכזבה ו"חוסר אמון" כלפי בית המשפט.

לאור זאת, השופט עשוי להעדיף פתרון של 50-50, שלאו דווקא יתן מענה מתאים.

עצם הפניה לגישור מנטרלת את ה"לעומתיות" - הבחירה להגיע לגישור בהסכמה, מעודדת את הצדדים להיות פחות "לעומתיים" ופחות עוינים אחד כלפי האחר.

ההזדמנות "לשחרר קיטור" היא פתיחה ראויה לגיבוש פתרון. בנוסף, האפשרות של כל צד להסתייע במגשר כמי שהעלה הצעות של "ויתור", מבלי שזה יבטא חולשה, מסייעת בגיבוש פתרון והבנות משותפות.

יכולת בחירה של הצדדים - יתרון משמעותי נוסף של הליך הגישור, על פני הסתייעות בבית משפט לצורך יישוב הסכסוך, הוא היכולת לבחור לאיזה מגשר לפנות. חשוב לפנות למגשר מנוסה, הבקיא בתחום בו עוסקת התביעה. צדדים מעדיפים לפנות למגשר איתו הם מרגישים בנוח.

מגבלת זמן שיפוטי - האפשרות לסייע לא תמיד מסתיימת עם ישיבת הגישור והמגשר יכול ללוות את הצדדים גם מעבר לכך.  יכולת זו אינה עומדת על הפרק במסגרת בית המשפט, שהזמן העומד לרשותו מוגבל ביותר.

לסיכום, אפשר לקבל הצעה מבית משפט. אפשר לבחור לפנות לגישור. שתיהן דרכים ראויות להוביל להסדר פשרה. קיימים הבדלים משמעותיים בין הצעת בית משפט להליך בפני מגשר,  הנעוצים בעקרונות הליבה השונים, של כל אחד מההליכים, כפי שפרטתי מעלה.