מה תפקידו של המגשר בתביעת נזקי גוף- לתווך בין הצדדים או להעריך את "שווי" התביעה?

לא פעם מתעוררת שאלה לגבי תפקידו של המגשר בתביעות נזקי גוף- האם הוא אמור להוביל את הצדדים לגיבוש סכום פשרה בהבנה משותפת של כל המעורבים, או שתפקידו להעריך את שווי התיק ולשקף זאת באמצעות הצעה?

מגשר אינו שופט, ותוצאת הליך הגישור לא מייצרת פסק דין. תפקידו של מגשר הוא לייצר תנאים שיובילו את הצדדים לגבש הבנות - לנטרל רעשים, לזקק את המחלוקות העיקריות, לגשר על פערים, לסייע בגיבוש היקף הנזק מבחינה מספרית ולנהל תהליך שמסייע לצדדים לגבש הסכמה מבוססת. בתביעת נזקי גוף התוצר העיקרי הוא פשרה כספית, שתביא לידי ביטוי את פערי המחלוקות בין הצדדים בשאלת האחריות והקשר הסיבתי,  ובהתחשב בהיקף הנזק שנגרם לתובע.

קיימת קשת רחבה של סגנונות גישור. בהכללה, קיימות שתי גישות נפוצות ליישוב הסכסוך בתביעות נזקי גוף:

גישור מסייע (Facilitative Mediation) - המגשר מקדם שיח ומו״מ, מסייע לצדדים לגבש את ההסדר ונמנע מהערכת שווי מפורשת. נקודת המוצא בניהול הגישור באופן זה- שהצדדים הם אלה שמכירים טוב יותר את נתוני התיק, מודעים לקשיים עימם הם צפויים להתמודד ויעשו את המירב כדי להגיע להסדר שיעלה בקנה אחד עם הערכתם את כלל המחלוקות.

גישור מעריך (Evaluative Mediation) - בגישור מסוג זה, המגשר נוקט בגישה אקטיבית יותר, ומשקף לצדדים הערכת סיכון/סיכוי: חוזקות וחולשות, נקודות תורפה, הגדרת היקף הנזק. לרוב, זה כולל גם "הצעת פשרה" מספרית שמבטאת את מכלול ההיבטים, כפי שהוערכו על ידי המגשר.

מה מתאים לתביעות נזקי גוף?

התשובה, כמו בהרבה מצבים, היא גם וגם...

כנקודת פתיחה- אני מאמינה, שעיקר עבודת הגישור צריכה להיעשות על ידי הצדדים, בתיווכו של המגשר- שהרי הם מכירים היטב את פרטי התיק, אמור להיות להם מידע מקיף ומלא לגבי הנזק ממנו סובל התובע. בתביעות רשלנות רפואית הם גם מצוידים בחוות דעת ונועצו עם מומחים כבסיס להגשת התביעה.

ניהול נכון של השיח בין הצדדים ושימוש במידע שנחשף בפני המגשר בשיחות הנפרדות- מאפשר למגשר להוביל את הצדדים, לפעמים לא באופן ישיר ומודע, להתגבש סביב סכום פשרה, שכל צד ירגיש  איתו בנוח.

הקושי הגדול מתעורר, כאשר נותרים פערי ציפיות גדולים במיוחד בין הצדדים. או אז- נכון שהמגשר יציע "הצעת פשרה" שאמורה לשקף ולבטא שילוב של כלל המורכבויות בתיק. ההצעה אמורה לתת ביטוי ולשקלל את כלל הרכיבים הרלבנטיים להכרעה-  עד כמה נוחה שאלת האחריות מבחינת התובע; עם אילו קשיים צפויה להתמודד ההגנה; באיזו מידה יש קשר סיבתי בין האחריות המיוחסת לנזק הנטען; בתביעות רשלנות רפואית ניתן משקל גדול לטיבה של הרשומה הרפואית; נדרש להעריך את היקף הנזק שנגרם לתובע.

חשוב לשקף לכל צד בצורה מובנת ומושכלת את ההגיון והבסיס להצעה. מניסיוני, כשהפערים גדולים במיוחד, נכון להשהות מעט את מתן ההצעה המספרית, על מנת לתת לצדדים לעכל ולעבד את התובנות והתרשמות המגשר.

לסיכום- תפקידו המרכזי של מגשר בתביעת נזקי גוף הוא לקדם הבנות בין הצדדים. כנקודת מוצא  "גישורית"– הדבר הנכון הוא לסייע ולתווך על מנת שההבנות של  הצדדים יגובשו בהסכמה, תוך תחושה הדדית של המעורבים, שהם בעלי שליטה על התהליך.

במצב של פער גדול בין הצדדים- ובהנחה שהדבר מקובל ומוסכם על כולם (ולרוב זה המצב בגישורים בתביעות נזקי גוף) נכון שהמגשר ישקף לכל צד את חולשותיו ויציע הצעה, המבטאת את מכלול ההיבטים.

חשוב לזכור שהגישור, להבדיל מפסק דין, אינו מכריע, ולכן הצעת מגשר היא כלי שמסייע לצדדים לצמצם פערים. במקרים בהם קיים פער גדול בין האופן שכל צד מעריך את התביעה, הצעת הגישור מהווה מעין עוגן, סביבו הצדדים מגבשים הסדר פשרה.